דיני עבודה במשפט העברי

המשפט העברי מגיע ממקורות ישראל שהם מקורות עתיקים מאד שנוסחו עבור חברה שבטית חקלאית שבה עבדות הייתה דבר מקובל. המקורות הללו אם כן חסרים מושגים מעולם העבודה של ימינו כמו ארגוני עובדים ומעסיקים, משא ומתן קיבוצי, מדינת לאום ושלטון מרכזי, מדיניות רווחה וחקיקת מגן. עם זאת, מן המקורות עולה כי כבר בעת שנכתבו הונחו היסודות לערכים שמעוגנים באמנות ארגון העבודה הבינלאומי ובחקיקה המודרנית. עוד ניתן לראות שתרומתם של חכמי ישראל לדורותיהם - חכמי התלמוד ופוסקי ההלכה - לפיתוחם ושכלולם של עקרונות אלה היא גבוהה לאין שיעור. 

ערך העבודה וההכשרה המקצועית
בבסיס התפיסה העברית לגבי עבודה עולה שאלת ערך העבודה. המסורת היהודית אינה רואה בעבודה קללה, אלא אות כבוד של האדם שמסוגל לייצר יש מאין. כחלק מכך על ההורים לדאוג להכשרה מספקת של ילדיהם כדי לשמור עליהם שילכו בדרך הישר, דבר שהוזכר בתלמוד. לראהי ניתן לראות שרבים מגדולי ישראל בתקופת התלמוד היו בעלי מלאכה, והתפרנסו ממלאכתם כמו רבי יוחנן הסנדלר, רבי יצחק הנפח, ועוד. 

איסור על עבודה בכפייה והקפדה על תנאי עבודה
אחד מעקרונות היסוד של דיני החוזים הוא שעובד זכאי להתפטר מעבודתו בכל עת שירצה, ושאין לכפות עליו את חוזה העבודה. הדבר מגובה במקרא ובתלמוד. עוד מציינים המקורות שעבודת פרך היא לא רק עבודה שנעשית תחת איומים ומכות, אלא גם עבודה שמתקיימת מבלי שהוקצב זמנה מראש, עבודה ללא תוחלת או כזו שניתנת רק למען העסקת העובד. ניתן לראות שגם בימים שבהם עבדות הייתה דבר נורמטיבי הדגישו החכמים את החובות של האדון כלפי עבדו. 

עובד זר
הזיכרון הטראומטי של העבדות במצרים הניח את היסוד של רעיון כבוד האדם וחירותו. העם שיצא ממצרים ראה לנגד עיניו את החובה להקים חברה שבה גם החלשים ביותר יקבלו הכרה בכבודם ולא יהפכו להיות אמצעי להשגת מטרה כלכלית או מדינית. באותו הקשר ניצול ועושק הזר מוזכרים בתורה ובנביאים כאחת החולשות של החברה בשל העקירה של הגר מסביבתו הטבעית. כחלק מכך מצווה התורה לא רק על שוויון הגר במשפט אלא גם על החובה לאהוב אותו.
בהקשר של דיני עבודה מצווה התורה לתת גם לזר ליהנות מחופשה שבועית ומדגישה באופן מיוחד את החובה לשלם את שכרו בזמן ולהימנע מניצול כלכלי. הדבר בא לידי ביטוי גם בדברי הנביאים שציוו על העם לעמוד בקודים מוסריים. 

שכר הוגן ואיסור הלנת שכר
המשפט העברי מעניק לצדדים חופש פעולה מלא לקבוע את תנאי העבודה ואינו מתערב גם בשאלת גובה השכר. עם זאת, ניתן לזהות הוראות הבטחת שכר מינימום כבר בימים קדומים, לפחות במה שנוגע לעובדי ציבור. דבר שהבהיר הרמב"ם וגם אחרון הנביאים שהזהיר מניצול עובדים. בתלמוד נקבע שכאשר לא נקבע שכר, יש לשלם לפחות לפי הנהוג באותו מקום. 

בכמה מקורות בתורה הוגדר איסור לאחר בתשלום השכר יחד עם איסור הגזל, דבר שמלמד על חומרת הדבר. ההסבר לכך הוא התלות של העובד העני לעומת המעביד רב העוצמה. חכמי המשפט התירו לעובד במקרים מסוימים להפעיל את "זכות העיכבון" משמע לעכב בידו נכסים של המעביד כדי לחייבו לשלם את שכרו במועד. 

ההגנה על שכר העובד ועל תשלומו בזמן עומדת ביסוד הלכות רבות בדיני עבודה כמו למשל  חובת המעביד לשלם בכסף ולא ב"שווה כסף" כדי שהעובד יוכל ליהנות מפרי עמלו ולפרנס את משפחתו מיד. הוראות נוספות במשפט העברי מחייבות את המעביד לשלם שכר בנסיבות מסוימות גם במקרה שהדבר אינו מתחייב מהסכם העבודה כחלק משמירה על קוד אתי.

פיצויי פיטורין
החובה לתשלום פיצויי פיטורים במקורות היהודיים מבוססת על דין הענקה שנקבע במקרא לגבי העבד לפיו בשעה שהעבד יוצא לחופשי, חייב אדוניו לשלם לו סכום כסף.
התלמוד הוסיף על כך וקבע שהעבד זכאי ל"דמי הענקה" לא רק מרגע שנגמרה תקופת עבודתו- שש שנים אלא גם אם נפסקה לפני זמנה, למעט אם הופסקה באשמת העבד.

החכמים קבעו את גובה הפיצויים המינימאלי שמגיע לעובד והדגישו את עקרון רוחב היד. עוד נקבע, שפיצויי הפיטורים הם חלק משכר העבודה של העובד, ומשכך הם עוברים בירושה ליורשי העובד. ראוי להדגיש שכבר בתקופת התלמוד הוחלט שזכות לקבל "פיצויי פיטורין" אינה ניתנת לעיקול על ידי נושה של העובד. 
החקיקה העדכנית במדינת ישראל לגבי פיצויי פיטורין מתבססת על המקור המקראי.

מנוחה שבועית והגבלת שעות עבודה
רעיון השבת והמנוחה נחשב לאחת התרומות המהפכניות והחשובות בתרבות האנושית. עד יום זה טרם נמצא אח ורע בעמי הקדם לרעיון המנוחה השבועי. יום המנוחה השבועי שנתפס בקרב עמי קדם כאות לעצלנות הפך בהמשך לנחלת כלל האנושות. 
חוק השבת הוא דוגמה לחוק סוציאלי שגובר על חופש החוזים למען הגנת העובד מפני עצמו. משום כך גם אם יסכים עובד לעבוד שבוע מלא על העובד לא להסכים להצעתו ולתת לו את יום המנוחה. מרעיון השבת והמנוחה נגזרו תקנות לגבי הגבלת שעות העבודה היומיות. 

ביטוח סוציאלי וצדקה
במסורת ישראל החובה לדאוג לנצרך הייתה חובה אינדיבידואלית. המקרא ציווה על בעלי השדות להשאיר מקצתה לנצרכים ולנדכאים. עוד מצווה המקרא על בעל הממון להלוות לזולתו הנצרך מבלי לגבות תשלום ריבית.
עם התפשטות מושג הקהילה הפכה חובת העזרה לחלש לאחת החובות העיקריות של החברה והקהילה דבר שבא לידי ביטוי לאורך ההיסטוריה היהודית. 

זכות ההתאגדות והשביתה
המשפט העברי המקורי קובע שאם מתעורר סכסוך בין עובד למעביד, על העובד לפנות לערכאות משפטיות, שיכירו בהפרת זכויותיו. אם המעביד אינו מכבד את פסק הדין, רשאי העובד להפר את הסכם העבודה באופן חד צדדי על ידי שביתה. 
זכות ההתאגדות מוכרת בתקופה המודרנית כזכות יסוד, אולם ניתן לזהות שכבר בתקופה התנאית (מאות 2-1 לספירה) הוזכרו תקנות שמהן ניתן ללמוד שהמשפט העברי הכיר בזכות ההתארגנות של קבוצות עובדים.

כך נקבע שלארגון עובדים יש סמכות לנהל משא ומתן עם המעסיקים ולחתום על הסכמי עבודה קיבוציים בשם העובדים שהם מייצגים. המשפט העברי מסתייג מנשק השביתה, אולם ניתן להבין ששביתה שיזם ארגון העובדים מתקבלת בעין סלחנית יותר. חכמים סייגו את זכות השביתה לגבי מורים ששביתתם תביא לביטול תורה. עוד נאסר על עובדים בשירותים חיוניים כמו רופאים ואנשי כוחות הביטחון לשבות בשל הסכנה לפגיעות בנפש, ביטחון המדינה או לפגיעה חמורה באינטרס הציבורי. מחשש לסיכון החיים של השובתים נקבע שאסור להשתמש באמצעים שיכולים להביא לידי סיכון בריאותם כמו למשל "שביתת רעב". 

בטיחות וגהות בעבודה
אחריות המעביד לבטיחות העובד מקורה במשפט העברי והיא נעוצה בעקרונות כלליים שמתייחסים לחובה של אדם לדאוג לבטיחותם של כל אלו שנמצאים ברשותו לרבות עובדיו.  
כבר בימי קדם עסקו חכמי המשפט העברי בהוראות מיוחדות שעניינן חובת הזהירות שמוטלת על המעביד. זה נעשה תוך ציון מקרים מיוחדים שמהם ניתן ללמד על הכלל. כך למשל קבעו מהו המשקל המקסימלי שניתן להעמיס על כתפיו של סבל ומהו הדין שחל על המעביד במקרה שנפגע העובד כתוצאה ממשקל יתר. עוד נקבע שעובד זכאי לתוספת שכר בגין תוספת מאמץ שנדרש ממנו. 

הצורך בפרנסה עלול להביא לכך שעובד יבצע עבודה שמסוכנת עבורו. פוסקי ההלכה טוענים במקרה זה שכשם שאסור להניח מכשול לפני עִוֵר, כך אין להעסיק את העובד בתנאים מסוכנים, גם אם הסכים לכך. את מפני שההשתוקקות לפרנסה מעוורת אותו בפני סכנות. התקנות הקדומות קובעות שגם נזק שנגרם שלא באופן ישיר על ידי עבודת העובד, כמו בעת הנסיעה לעבודה הוא באחריות המעסיק. 

איסור העסקת קטינים
אחת החובות המוצקות והחזקות במסורת ישראל היא החובה להעניק לילדים חינוך לערכי הדת והאנושות שהתורה מכַוֶנת אליהם. מתוך כך נקבעו כבר בימי קדם תקנות שמבטיחות לכל הילדים גישה אל מערכת החינוך במטרה למנוע עבודת ילדים על חשבון חינוכם. חכמי ישראל קבעו לא רק תקנות מחמירות בהקשר זה אלא גם את הסנקציות שיינקטו למי שלא יעמוד בהן. 

ניתן לראות במערכת החוקים במשפט העברי את המצע הערכי והמוסרי שעליו מושתתים חוקי העבודה במדינת ישראל. לקבלת ייעוץ מקצועי בתחום דיני עבודה פנו לעורך דין מקצועי ומנוסה.